משקל.
המכשיר הזה שנמצא אצלי בפינת הקליניקה.
כשהתחלתי לעבוד, לפני כ-7 שנים, קניתי לי משקל רציני. כזה שמודד אחוזי שומן ומסת שריר ועוד מגוון פרמטרים. שילמתי עליו מאות שקלים והרגשתי מאוד רצינית ומקצועית, אבל האמת היא… שמאז ומתמיד הוא קצת איים עלי.
מצאתי את עצמי לא ממש רוצה להשתמש בו.
אל אותו המשקל צורף דף הנחיות, שבו רשום לא למדוד את הרכב הגוף אחרי שתיית קפה, או אחרי אימון. אמרתי לעצמי שאהיה רצינית, ואעביר למטופלים את ההנחיות הללו לפני הפגישה. שיבואו מוכנים, שהמדידה תצא אמינה ומדויקת.
באופן לא מפתיע הדף הלך לאיבוד.
כשהגיעו מטופלים חדשים, שתקתי.
לא הצעתי להם למדוד את אחוזי השומן, ואם ביקשו- הסכמתי בחוסר חשק למדידה אחת לחודש, כדי לא לשבור את הראש בגלל סטייה של המכשיר שלא מלמדת אותנו כלום.
לפני כמה שבועות המשקל המשוכלל שבק חיים.
בוקר אחד הוא פשוט לא נדלק, ואז רשם לי בגדול את המילה ERROR, ואחריה זייף ב-2.5 ק"ג בשקילה.
הלכתי לסופר פארם וקניתי משקל חדש.
פשוט.
קטן.
יפה.
לא מאיים.
ואז התחילו לנקר בי רגשות האשם.
אולי זה לא נראה מספיק רציני? אולי יחשבו שאני לא מקצועית?
אולי אני צריכה לחזור לסופר פארם ולהחזיר את המשקל הזה ולקנות במקומו אחד עם מלא פונקציות.
אבל לא רציתי.
זיהיתי בעצמי התנגדות ברורה, וקול שאומר- שחררי.
הרי אני יודעת שכשהמשקל יורד- מרגישים. אני מלמדת את המטופלים שלי להרגיש את זה!
למה אני צריכה להתעסק עם מה שלא מרגיש לי נוח?
שבועות הוא עמד שם, המשקל המקולקל, מבויש בפינת הקליניקה.
ואני הייתי קצת מתכווצת בכל פעם שהיה מגיע מטופל חדש ורואה את המשקל הפשוט.
שזה לא לגמרי ברור, כי חצי מהמטופלים שלי בכלל לא נשקלים.
היום החלטתי לשחרר אותו לדרכו.
הוא איננו משרת אותי עוד, רק צובר אבק.
והמשקל החדש פתאום נראה לי דווקא נחמד, ויפה.
ואני שלמה עם הבחירה שלי בפשטות.
