או- איך עייפות משפיעה על האכילה שלנו?

אחד הנושאים שאני מוצאת את עצמי מדברת עליהם יותר ויותר בקליניקה הוא נושא העומס והעייפות.
באורח החיים המודרני המח שלנו מוצף, אנחנו רצים ממקום למקום כדי להספיק כמה שיותר דברים, ותוך כדי כבר חושבים על הדבר הבא. אחד הדברים שנפגעים כתוצאה מאורח החיים הזה הוא האכילה.
בפועל, ככל שאנחנו עייפים ועסוקים יותר- כך נתפתה יותר לאוכל מהיר ולממתקים.
אחת הסיבות לזה היא מחסור בזמן, אבל לא רק.

אני רוצה לשתף אתכם במחקר שקראתי בספרו של דן אריאלי- האמת על באמת.
לדברי אריאלי, ההסבר לתופעה הזאת טמון במאבק בין החלקים הרגשיים לבין החלקים הרציונליים שלנו.
כך בחנו החוקרים את ההשערה שאנשים נוטים להיכנע לפיתויים בקלות רבה יותר, כשאותו החלק במח שאחראי על חשיבה מודעת ורציונלית- עסוק.
במילים אחרות- כאשר המח שלנו עמוס (מה שקורה לכולנו כל הזמן), יש לנו פחות משאבים "להילחם בפיתויים" או לאכול בצורה מודעת.

וכך התנהל הניסוי:
המשתתפים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת התבקשה לשנן מספר בן 2 ספרות, ואילו הקבוצה השנייה התבקשה לשנן מספר בן 7 ספרות. נאמר לכל המשתתפים שעל מנת לקבל תשלום על ההשתתפות בניסוי, יהיה עליהם לחזור על המספר באוזני נסיין שחיכה להם בחדר אחר בקצה המסדרון. אם לא יצליחו לזכור את המספר, לא יקבלו תשלום.
המשתתפים הסתדרו בשורה, קיבלו את המספר שעליהם לזכור והתחילו ללכת לחדר השני. באמצע המסדרון, הם חלפו ליד עגלה ועליה מגשים עם פרוסות עוגת שוקולד וקערות סלט פירות. כשחלפו על פני העגלה נאמר להם כי אחרי שימסרו את המספר שלהם הם יקבלו אחד מהקינוחים- אבל עליהם לבחור מעכשיו מה הם רוצים. עוגה או סלט פירות?

החוקרים ראו שהמשתתפים שהיו צריכים לשנן מספר בן 2 ספרות בחרו בסלט הפירות הרבה יותר פעמים מאלו שהיו צריכים להתאמץ מאוד ולזכור מספר בן 7 ספרות. במילים אחרות, מי שהמח שלו היה עסוק- התקשה יותר לעמוד בפיתוי של עוגת שוקולד (אותה כלל לא התכוון כנראה לאכול בתחילת הניסוי, שבכלל לא עסק למיטב ידיעתו באוכל, אלא בשינון מספר).

הניסוי הזה מראה לנו שכאשר יכולת החשיבה הרציונלית שלנו עמוסה, המערכת האימפולסיבית- מערכת הרגש- משתלטת על ההתנהגות, וגורמת לנו לאכול בצורה שונה מאוד ממה שהתכוונו.
אבל זה לא הכל.

התנגדות לפיתויים גוזלת מאיתנו הרבה אנרגיה. בכל פעם שאנו רוצים לאכול משהו שיסב לנו הנאה אך עוצרים את עצמנו- כי זה אסור או משמין- אנו מבזבזים קצת אנרגיה.
כך קורה שבסוף היום, כאשר מיכל האנרגיה שלנו כבר מדולדל- הרבה יותר קשה לנו לעמוד בפיתויים.
לא סתם רב האנשים שמתאפקים ושומרים יפה במשרד כל היום, מגיעים לאכילה חסרת שליטה בערב. מיכל האנרגיה שלהם גמור.

אז מה עושים?
אם הכל מתחיל מהראש, עושים סוויצ' בראש 🙂
מתחילים להאט את הקצב. מתרכזים במשימה אחת בכל פעם, מורידים מעצמנו את מה שלא הכרחי ולא נכון לנו, ומפנים זמן מסודר לאכילה. 
ואז ממשיכים בהסרת התיוגים.
מאפשרים לעצמנו לאכול את כל סוגי המזון- בהקשבה אמיתית לגוף.
וכשנצליח לנהל את האכילה שלנו בצורה קשובה במהלך היום, לא נצטרך פיצוי בערב.
כשנצליח להגיע לערב עם מיכל אנרגיות מלא יותר, נוכל למתן את צריכת המסכים ולהנות מהזמן שלנו הרבה יותר. בלי צורך בנשנוש ליד.
ואם מישהו יציע לנו כיבוד, נוכל באמת לבחור.

מה חשבת?

הרשמי לקבלת עדכונים